רועי אלשטיין - בלוג
4 מיתוסים על התמכרויות
1 מכל 4 ישראלים סובל כיום מהתמכרות.
מגיפת הקורונה והמלחמה המתמשכת גרמו לעלייה גדולה בשימוש בחומרים שונים והתנהגויות שונות שמשפיעות הן על חיי האדם והן על סביבתו.
הפרכת חלק מהמיתוסים על התמכרויות תעזור בשינוי הסטיגמה לגבי התופעה וגם כדי לקבל טיפול יעיל שנוגע בכל ההיבטים באופן מקיף ואינטגרטיבי.
מיתוס 1: הימנעות = החלמה
הפספוס הגדול בטיפול בהתמכרויות הוא הניסיון פשוט להתנזר, ולמשך כמה שיותר זמן.
כל עוד אני בהתנזרות מדבר מסוים, אני ב"החלמה".
זה לרוב מה שאנשים רוצים, זאת הבעיה שלשמה הם ביקשו עזרה, אבל זה לא הפתרון.
כמו שניסח יפה ד"ר גאבור מטה - "השאלה היא לא למה ההתמכרות, היא למה הכאב?".
מתוך הבנה שהתמכרות היא תמיד דרך להימנע מכאב מסוים שאין ביכולתי לשאת.
לכן ההתמכרות לא המחלה, היא סימפטום, היא דרך שהתקבעה כדי להימנע מ"ממחלה" האמיתית, שהיא כאב רגשי, מנטלי ופיזי.
אבל לא תמיד בתוך ההתנזרות יש מפגש עם הכאב/ים מהם נמנעים, ולכן אנשים רבים ממשיכים להיאבק עם בעיות נפשיות נוספות, מחליפים התמכרות אחת באחרת, ומערכות היחסים בחיים נשארות ללא שינוי.
תהליך טיפול אינטגרטיבי יכלול מגע בשורש ההתמכרות - באירועי עבר קשים, ברגשות כואבים, בדפוסי חשיבה שליליים, בטריגרים השונים, ביכולת הויסות הרגשי והמנטלי, ובמציאת משמעות ומטרות לעתיד.
בנוסף להתייחסות הנפשית/רוחנית, התהליך יכלול שינויים באורח החיים - תזונה, ספורט, שינה וכו'.
מיתוס 2: פעם מכור, תמיד מכור
זהו משפט ידוע מ12 הצעדים, שם התמכרות היא מחלה חשוכת מרפא, ואפילו אם תהיה נקי במשך 20 שנה, בעיניהם אתה עדיין "מכור".
אמונה שכזאת מייצרת אצל האדם את התחושה "שהוא לא בסדר", הוא "מכור", והוא שונה משאר האנשים "הבריאים". והוא תמיד יהיה ככה.
איך אפשר לקבל תקווה מנק' מוצא כזאת? אני לא יודע.
אז אולי במקום להגיד "אני מכור", נגיד - "יש בי מכור".
וככה נוכל לנהל עימו דיאלוג, להכיר את המכור הפנימי שבתוכנו לעומק, ואז נוכל לבחור בחירות מתוך חיבור למה שחשוב לנו ויטיב איתנו.
יש אנשים שסבלו מהתמכרויות שונות, קלות עד קשות, והיום חיים ללא הדפוס ההתמכרותי, חיים משמעותיים, בריאים ומספקים.
זה אפשרי. וזאת נק' מוצא אופטימית יותר.
מיתוס 3: התמכרות היא בחירה
גם אני פעם הסתכלתי על דיירי הרחוב בדרום תל אביב והאשמתי אותם במצבם, בזה שיש להם כוח רצון חלש ובכך שהם בוחרים להשתמש שוב ושוב.
המיתוס הזה הוא אולי המזיק מכולם, מפני שאשמה ובושה מהסביבה אינם גורמים לאדם הסובל מהתמכרות לצאת ממנה, ולרוב רק יחמירו את ההתמכרות וירחיקו את האדם מסביבתו הביקורתית.
ככל שהעמקתי אל עולם ההתמכרויות והבנתי שהתמכרות קשה משמעה שאין אפשרות בחירה, שאין תחושת שליטה, אין אפשרות אחרת.
זאת מפני ששימוש ממושך מחווט מחדש את מערכת התגמול, יוצר תלות פיזית ופסיכולוגית, ומקשה מאוד על היכולת לבחור אחרת, גם כאשר כוח הרצון חזק.
לכן תהליך הטיפול אינו עוסק רק במציאת כוח רצון ומוטיבציה, אלא גם בתרגול כלים פיזיים ונפשיים שעוזרים לפתח חוסן נפשי ויכולת התנגדות, ובבניית מסגרת תמיכה יציבה שתתרום בשינוי מתמשך.
מיתוס 4: רילאפס = כשלון
רילאפס (הישנות) הוא שימוש בחומר או התנהגות לאחר תקופה ממושכת של הפסקה או התנזרות.
במילים העממיות - "נפילה".
אחרי ה"נפילה" תבוא תחושת הכשלון, הביקורת העצמית, הבושה שתגרור אותנו לשימוש מוגבר או בולמוס בכדי להימנע מהתחושות האלה, ומתוך מחשבה של "כבר נפלתי אז מה זה משנה"...
תהליך ההחלמה מהתמכרות הוא לא ליניארי.
יש נפילות לאורך הדרך, והן לא מבטלות את ההצלחות וההכרה בתהליך המתמשך.
בדגש נוסף - נפילות הן חלק חשוב מהדרך!
הכשלון הוא לא הרילאפס, הכשלון הוא לא ללמוד ממנו.
חשוב להסתכל על הרילאפס מנק' מבט חומלת, ובמקום לשאול בייאוש וביקורת "איך נפלתי?", נשאל את אותה שאלה בנימה סקרנית - "איך נפלתי?"
בחקירת הרילאפס אולי נגלה משהו חדש על עצמנו, על רגש או תחושה שקשה לנו להכיל, על טריגר חדש, ועל איך "המכור הפנימי" שכנע אותנו לחזור להרגלי העבר.
להתאושש מהר מרילאפס, ללמוד ממנו ולקום בחזרה - זאת הצלחה!
האם קנאביס עוזר לפוסט-טראומה (PTSD)?
המילה טראומה היא מילה שנמצאת היום לכל ישראלי בלקסיקון.
מתחילת המלחמה יש עלייה ב60% במקרי הפוסט טראומה המאובחנים, ומעריכים כי 520 אלף ישראלים בסיכון לפתח אותה בעקבות המלחמה. מדובר בהפרעה שפוגעת בכל תחומי החיים ובעתידו של כל אדם וסביבתו.
קנאביס צובר פופולריות במשך שנים, ואנשים נוטים להיות "הרופאים" של עצמם ולצרוך קנאביס כי זה עוזר להם.
קנאביס באמת נותן הקלה, אבל האם הוא הפתרון? מהם החסרונות שלו בתהליך ההחלמה?
מדוע שימוש בקנאביס לבדו אינו מספיק להתמודדות עם PTSD?
קנאביס זוכה לתשומת לב בגלל הפוטנציאל שלו להקל על חלק מהתסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
עם זאת, השימוש בו כטיפול עצמאי אינו מספיק להתמודדות משמעותית ולטווח ארוך. הנה כמה סיבות עיקריות לכך שהסתמכות אך ורק על קנאביס לטיפול ב-PTSD עשויה לא לעמוד בציפיות ולא לטפל בשורש הבעיה של ההפרעה:
1. ניהול תסמינים לעומת טיפול בשורש הבעיה
קנאביס עשוי לעזור בניהול תסמינים מסוימים של PTSD, כמו חרדה, נדודי שינה ומצוקה רגשית, אבל הוא לא מטפל בשורש הבעיה - הטראומה.
PTSD היא הפרעה פסיכולוגית מורכבת, שלעתים קרובות דורשת התערבות טיפולית מעמיקה כדי לעבד זיכרונות טראומטיים, לבנות מחדש דפוסי חשיבה בריאים ולהשיב תחושת ביטחון ושליטה.הקלה בתסמינים לעומת ריפוי - קנאביס עשוי להקל באופן זמני על מצוקה רגשית, אך הוא לא מקדם שינוי נפשי ארוך-טווח, הדרוש לריפוי אמיתי. החלמה מ-PTSD דורשת תהליך טיפולי שיאפשר לאדם להתמודד עם חוויותיו הטראומטיות, להבין אותן מחדש ולבנות אסטרטגיות חדשות להתמודדות עם המחשבות, הרגשות והתחושות שצפות.
2. הימנעות במקום התמודדות
מאפיין מפתח של PTSD הוא הימנעות – אנשים רבים נמנעים ממצבים, מחשבות או רגשות שמזכירים להם את הטראומה. בעוד שקנאביס עשוי להקל על מצוקה בטווח הקצר, הוא יכול גם לחזק דפוסי הימנעות בכך שהוא מטשטש את התגובות הרגשיות במקום לעזור לאדם להתמודד ולעבד את הטראומה.
הקנאביס מזין הימנעות, וכפי שאמר ד"ר ויקטור קריון, מומחה לטראומה מאוניברסיטת סטנפורד - "פוסט - טראומה ניזונה מהימנעות".טשטוש רגשות - שימוש קבוע בקנאביס עשוי להפחית את רמת הרגישות (אלחוש), מה שעלול למנוע מאנשים להשתתף במלואם בתהליכים טיפוליים. תהליכים אלו דורשים מעורבות רגשית כדי לעזור לאדם לשנות את ההתייחסות שלו לזיכרונות הטראומטיים.
3. הקלה קצרה, סיכונים ארוכי-טווח
קנאביס, במיוחד זנים עשירים ב-THC, עשוי לספק הקלה לטווח קצר בתסמיני PTSD, אך תועלת זו עשויה להחלש עם הזמן בשימוש תכוף. בנוסף, קיים סיכון לפתח תלות עם שימוש ממושך בקנאביס, במיוחד אצל הסובלים מ-PTSD שעשויים להשתמש בקנאביס כאמצעי להתמודדות עם הטראומה.
תלות זו עשויה לעכב את תהליך הטיפול של הטראומה וההחלמה ממנה.
4. השפעה מוגבלת על עיבוד הטראומה
קנאביס עשוי להקל על חלק מהתסמינים המטרידים, אך הוא אינו מסייע בעיבוד אקטיבי של זיכרונות טראומטיים – פעולה שהיא חיונית לתהליך ההחלמה. מטרת הטיפול היא לעבד מחדש את הטראומה, לשנות דפוסי חשיבה שליליים ולבנות חוסן נפשי.
בתהליך עיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים, קנאביס לא מספק גישה מובנית לעיבוד טראומה – הוא משפיע בעיקר על מצב הרוח והתסמינים, ולא על תהליכים קוגניטיביים הנחוצים לעיבוד המחודש.
5. סיכון להחמרת תסמינים
במקרים מסוימים, במיוחד במינונים גבוהים של THC, קנאביס עלול להחמיר תסמיני חרדה או פרנויה – שניהם תסמינים נפוצים של PTSD. זה עלול להיות מזיק, שכן מטרת הטיפול ב-PTSD היא להפחית חרדה ודריכות יתר, ולא להחריף אותם.החמרת חרדה: מחקרים מראים שבעוד שמינונים נמוכים-בינוניים של קנאביס עשויים להפחית חרדה, מינונים גבוהים של THC עלולים להחמיר את החרדה, להוביל לפרנויה, או אפילו לעורר התקפי פאניקה אצל אנשים מסוימים. הדבר הופך את הקנאביס לטיפול לא צפוי ולא אמין ל-PTSD כאשר הוא נצרך לבדו וללא פיקוח.
6. קנאביס כתוספת, לא כתחליף
התפקיד של קנאביס בטיפול ב-PTSD הוא לא יותר מתוספת לטיפול המקיף, כלי עזר זמני ולא מהות הטיפול.
ביכולתו לעזור להפחתת חרדה, דריכות יתר או נדודי שינה, אך העבודה האמיתית של ההחלמה מתבצעת דרך ההתערבויות הטיפוליות שמסייעות בעיבוד והתמודדות עם הטראומה.
אפשר להשתמש בקנאביס כמו מקל הליכה בזמן החלמה מפציעה.
בתהליך טיפולי, הפציעה תחלים, וכנראה תישאר צלקת, אך לבסוף יהיה אפשר ללכת ללא המקל, ולחזור לחיים משמעותיים ובריאים.
סיכום: הצורך בטיפול מקיףבעוד שקנאביס מציג פוטנציאל להקלת חלק מהתסמינים של PTSD, הסתמכות עליו בלבד אינה מספיקה להתמודדות ארוכת טווח. PTSD היא הפרעה מורכבת שדורשת גישה מקיפה והוליסטית. קנאביס עשוי לשמש ככלי עזר בניהול תסמינים, אך הוא אינו מטפל בטראומה הבסיסית שגורמת ל-PTSD. עבור אלו המחפשים החלמה אמיתית, תהליך טיפולי שכולל צמצום השימוש בקנאביס בהדרגה הוא הדרך המבטיחה ביותר קדימה.
דופמין - מדריך לאיזון
*המידע לפוסט נאסף מהמדריך המקצועי באתר והפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן, חוקר מוח באוניברסיטת סטנפורד. הפנייה למקורות בסוף הבלוג.
למה דופמין הוא הורמון כל כך חשוב בהתנהגות שלנו, ואיך ניתן לשמור על רמת מאוזנות שלו?
העולם שבו אנחנו חיים היום מציע אינסוף אפשרויות לסיפוק מיידי, תענוגות והקלות מהירות. רק שימו לב למה שאת/ה עושה בפייסבוק עכשיו, ההקלה (הסחת הדעת) היא במרחק 2 שניות בלבד.
מניח שרובכם שמעתם לפחות קצת על דופמין, המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטור) המרכזי שמשפיע על תחושת המוטיבציה שלנו.
קשה להפריז בכמה רמות הדופמין מעצבות את תפיסת החיים שלנו, את הרגשות שלנו, ועד כמה אנחנו מסוגלים לתפוס את עצמנו - כאשר רמות הדופמין נמוכות, אנו מרגישים חסרי מוטיבציה, שואבים פחות הנאה מעיסוקים ומרגישים עייפים פיזית, כמו אחרי חומוס בצהריים.שהדופמין שלנו מאוזן, אנחנו ממקדים את הקשב שלנו בפעולות שמשרתות את המטרות היומיומיות שלנו, ומרגישים מסוגלים לבצע את משימותינו.
דופמין קשור בחשק, בלרצות משהו ולנוע לקראתו (ובכך חוסר איזון בדופמין מאפיין התמכרויות, דיכאון, סכיזופרניה והפרעות נפשיות ופיזיות שונות).
אז איך אפשר לשמור על רמת מאוזנות של דופמין?
הרמה הבסיסית של דופמין הינה תמיד דינמית, עולה ויורדת במהלך היום, אך ככל שתנודותיה גדולות יותר כך יהיה לנו קשה יותר לשמור על ריכוז, לאזן את רגשותינו ולבצע את הפעולות היומיומיות שלנו בתחושה טובה.אפשר להשיג רמה בסיסית מאוזנת וטובה של דופמין באמצעות:
חשיפה לשמש - שהייה בשמש (עדיף בבוקר), בין 10-30 דקות גורמת לשחרור דופמין (ללא משקפי שמש, ולא להסתכל על השמש ישירות, אפשר עם משקפי ראייה או עדשות מגע). החשיפה לשמש גם מעלה את רמות הביטוי הגנטי של קולטני הדופמין.
מקלחת קרה/אמבטיית קרח - מקלחת במים קרים או אמבטיית קרח (אם לא עשיתם אף פעם, חובה לעשות בליווי בפעם-פעמיים ראשונות), למשך 1-3 דקות. חשיפה לקור מעלה את רמות הדופמין במוח באופן דרמטי למשך שעות.
תזונה עשירה בטירוזין (חלבון) - כגון בשר אדום, אגוזים או גבינה מותססת קשה. טירוזין היא חומצת אמינו ואבן בניין של דופמין - תזונה עשירה בטירוזין תשמור על ייצור הדופמין הטבעי של הגוף שלך. כמובן שתזונה היא נושא מורכב ויש לשקול את המכלול הקלורי והתזונתי של המזונות שעשירים בטירוזין. קל למצוא גם מקורות צמחיים/טבעוניים. פשוט חפשו באינטרנט.
הימנעות מאורות בהירים חזקים בין 22:00 בערב ל4:00 לפנות בוקר, זה חיוני! צפייה באור בהיר בשעות האלו מפחיתה משמעותית את רמות הדופמין במערכת. אם חייבים להיות באור, נסו לשמור עליו כמה שיותר חלש. פעם ב זה בסדר, פשוט אל תהפכו את זה להרגל. מומלץ גם בבית לעמעם אורות ככל שהערב יורד…אור של נרות/אש אינו מפחית דופמין.
צריכת קפאין (בין 100-400 מ"ג) - בקפה או תה. קפאין מעלה מעט את הרמות הדופמין ואת הזמינות של קולטני הדופמין, בכוס קפה יש בערך 100 מ"ג קפאין. מומלץ לא לשתות קפה החל משעות אחה"צ (תנסו קקאו ב4 אחה"צ מאשר קפה). גם קפאין הוא נושא מורכב, כאן אני מתייחס רק להשפעה שלו על דופמין וחשוב לצרוך קפה במודעות.
הימנעות מתוספי מלטונין - מלטונין מפחית את רמת הדופמין ויכול לשבש דפוסי שינה. מלטונין מומלץ בעיקר לג'ט לג.
יצירת קשר
ניתן ליצור עימי קשר ישירות דרך הוואטסאפ או המייל.
אשתדל לענות בהקדם האפשרי.
מייל: royelstein@gmail.com
טלפון: 054-5453121
